בשנים האחרונות החלו המדינות המפותחות להתעורר ולהבין את ההשלכות והבעיות האקולוגיות, הנגרמות כתוצאה מפסולת צמיגים משומשים. הצמיגים, העשויים חומרים בלתי מתכלים ושאינם ניתנים לדחיסה, תופסים שטחים נרחבים ואף יוצרים חללים, המשמשים כמקום להצטברות אשפה, בעיות יתושים וגזים דליקים, העלולים להתפוצץ, אפילו בהיותם קבורים באדמה. הצמיגים, מורכבים מחומרים רעילים והטמנתם או שריפתם, מביאה לזיהום האוויר, הקרקע ומי התהום.
מיחזור ושימוש חוזר בצמיגים משומשים עשויים לפתור את בעית המקום והזיהום ואף לחסוך משאבים הנדרשים לייצור חומרי גלם עבור שימושים אחרים. כיום, קיימות מספר שיטות למיחזור צמיגים והפקת חומרי גלם לצורך שימושים מגוונים. חלקן של הטכנולוגיות נמצא בשימוש מסחרי, בעוד שאחרות עדיין אינן כדאיות מן הבחינה הכלכלית, אך נמצאות בשלבי מחקר ופיתוח מתקדמים.
גריסה – השיטה הנפוצה ביותר למיחזור צמיגים בארץ, אותה ניתן לבצע בעזרת טכניקות שונות, המתבססות על תהליכים מכאניים, פיזיקליים או כימיים. לכל טכניקה חסרונות ויתרונות, אשר באים לידי ביטוי באיכות החומר המופק ועלות התהליך.
החומרים העיקריים מהם מורכב צמיג הינם גומי, טקסטיל ומתכת. גריסה של הצמיג מאפשרת שאיבה של מרכיב הטקסטיל והפרדה של המתכת בעזרת מגנט. המתכת מותכת לשם קבלת חומר גלם ממוחזר באיכות גבוהה; אך הגומי, לעומת זאת, שמהווה את הרכיב העיקרי (למעלה מ- 90%) אינו פשוט כל כך למיחזור, בפרט אם חפצים בהפקת גומי איכותי. את הגומי גורסים לאבקה או פתיתים, אותם מערבבים אחר כך עם מרכיבים נוספים כמו למשל אספלט או בטון, ליצירת חומרי גלם בתעשיות שונות.
שריפה – צמיגים משמשים כחומר בעירה, המחליף את הדלקים המזהמים. פילטרים מיוחדים מותקנים בכבשנים המשמשים לשריפה, על מנת למנוע את זיהום האוויר. בארץ, עיקר השימוש בצמיגים כחומר בעירה נעשה במפעלי מלט, אך בארה"ב ובאירופה זוהי צורת המיחזור הנפוצה ביותר והיא משמשת בתעשיות רבות נוספות.
שימוש חוזר – השימוש החוזר הקלאסי הינו חידוש הצמיג על ידי מילוי השכבה החיצונית השחוקה והחזרתו לייעודו המקורי כצמיג. עם זאת, המונח שימוש חוזר כולל את כל הפעולות אשר עושות שימוש בצמיג עצמו מבלי להעבירו תהליכים, המפרקים אותו למרכיביו ומפיקים ממנו חומר גלם חדש.
